החלטה בתיק ב"ש 9617/07

זהו ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ) מיום 3.6.07, לפיה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

נגד העורר ונאשם נוסף הוגש כתב אישום המייחס לשניים פריצה לרכב וגניבה ממנו. לעורר יוחסו בנוסף גם עבירה של כניסה לדירת מגורים וגניבה ממנה, וכן שתי עבירות של גניבת דברי דואר.

בבית משפט השלום לא היה חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לעורר, ולפי בקשת ב"כ העורר הוזמן תסקיר מעצר לבחינת היתכנותה של חלופת מעצר. בתסקירו, נמנע שירות המבחן מהמלצה לחלופת מעצר. לפי האמור בתסקיר, אמנם הוצעה ע"י העורר חלופת מעצר בבית הוריו, אולם לא היה באפשרות הורי העורר להציע פיקוח צמוד על בנם כיוון ששניהם עובדים במשך שעות היום. יתר על כן, שירות המבחן התרשם כי ההורים יתקשו להציב גבולות להתנהגותו של העורר, וכי אף יכולתו של העורר לעמוד בתנאים מגבילים איננה ברורה. שירות המבחן העריך כי אף שקיים רצון מצד העורר לנהל אורח חיים נורמטיבי, נראה כי קיימים אצלו דפוסי התנהגות עברייניים, וככל הנראה התמכרות לסמים, המקשים עליו להתמיד בכך.

בדיון שנתקיים לאחר הגשת התסקיר, ולאור מסקנותיו, ביקשה ב"כ העורר מבית המשפט להורות על הגשת תסקיר משלים אשר יבחן אפשרות לשחרורו של העורר ממעצרו בפיקוח אלקטרוני. ב"כ העורר ציינה כי בשיחה עם קצינת המבחן נמסר לה כי קיימת בעיית סמים, וכי במקרה כזה לא ניתנת המלצה לאיזוק אלקטרוני. יחד עם זאת, הודיעה לבית המשפט כי העורר שולל שימוש בסמים ולפיכך הוא מבקש בחינתה של חלופה זו.

בהחלטתו נשוא הערר דחה בית המשפט בקשה זו והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

בערר, אשר הוגש ע"י העורר שעה שלא היה מיוצג, הלין העורר על אי שחרורו לחלופת מעצר בבית הוריו, "עם או בלי איזוק אלקטרוני", או לחילופין, שחרורו למוסד מתאים לגמילה מהתמכרות לסמים. עוד טען להבחנה פסולה בין עניינו לבין עניינו של הנאשם הנוסף ששוחרר לחלופת מעצר. בעת הדיון בערר יוצג העורר ע"י עו"ד רייזמן מטעם הסניגוריה הציבורית, אשר הוסיפה וטענה להעדרה של עילת מעצר. יצוין כי בעת הדיון בערר, חזר בו העורר מבקשתו לשחרורו לחלופת מעצר במוסד לגמילה מסמים וחזר לעמדתו המקורית לפיה הוא שולל התמכרות לסמים.

לאחר שעיינתי בנימוקי הערר ושקלתי את טענות הצדדים, הנני סבורה כי דין הערר להידחות.

אשר לקיומה של עילת מעצר. אכן, כל אחת מן העבירות המיוחסות לעורר, כשלעצמה, אינה מן החמורות. יחד עם זאת, לעורר מיוחסות ארבע עבירות רכוש שעיקרן בוצע בחודשים האחרונים. עוד לעורר עבר פלילי מכביד הכולל הרשעות בעבירות של סחיטה באיומים, החזקת סמים מסוכנים, חבלה במזיד ברכב, תקיפות, החזקת נכס חשוד כגנוב, זיוף סימני זיהוי של רכב, פריצה לרכב וגניבה ממנו ועוד. העורר אף ריצה עד כה שלוש תקופות מאסר, בהן תקופת מאסר בת 30 חודשים. את העבירות נשוא אישומים מס' 2-4 ביצע שעה שמאסר על תנאי בן 4 חודשים תלוי ועומד מעליו. היקף העבירות המיוחסות לעורר, עברו הפלילי, וביצוע העבירות שעה שעונש מאסר מותנה תלוי ועומד מעליו, מעידים עליו כי קיים בסיס ממשי לחשש כי יחזור לסורו, ומעלים את אותה מסוכנות לביטחון הציבור המקימה עילה למעצרו של העורר. למותר לציין כי ככל שקיימת התמכרות לסמים, כהתרשמות שירות המבחן, מסוכנותו רבה אף יותר.

ב"כ העורר טוענת כי היה מקום לשחרורו של העורר באיזוק אלקטרוני. יש לדחות גם טענה זו. שירות המבחן נמנע בתסקירו מלהמליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר הן מן הטעם שלא הוצעה חלופת מעצר ראויה, והן בשל הספקות ביחס ליכולתו של העורר לעמוד בתנאים מגבילים. אין בשחרורו של העורר באיזוק אלקטרוני כדי לענות על קשיים אלה. כפי שציין בית משפט השלום בהחלטתו, גם שחרור באיזוק אלקטרוני מחייב מתן אמון בנאשם כי יעמוד בתנאים המגבילים שיוטלו עליו. מקום בו נעדר אמון זה, לא ניתן להורות גם על איזוק אלקטרוני (וראה בש"פ 9854/06 עאטיאס נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 13.12.06).

ולבסוף, יש לדחות גם את טענת ב"כ העורר להפליה פסולה בין העורר לבין הנאשם הנוסף. אמנם נכון כי גם לנאשם הנוסף הרשעות קודמות בעבירות רכוש, ובהעדר קשרי משפחה של ממש לא היה ביכולתו להציע חלופת מעצר. ואולם אין עניינם של שני הנאשמים זהה. לעורר מיוחסות בכתב האישום דנן ארבע עבירות רכוש, שלוש מהן מן החודשים האחרונים, בעוד שלנאשם הנוסף מיוחסת עבירה יחידה. גם עברו הפלילי של הנאשם הנוסף איננו מכביד כזה של העורר. מטעמים אלה, ובהעדר רצף ושיטתיות בביצוע עבירות הרכוש ע"י הנאשם הנוסף, מצא בית משפט קמא בהחלטתו כי קיומה של עילת מעצר בעניינו של נאשם זה "גבולית", והורה על שחרורו בערובות כספיות. לאור כמות העבירות המיוחסת לעורר, הרצף בו בוצעו, ועברו הפלילי המכביד, לרבות קיומו של מאסר על תנאי בר הפעלה, מסוכנותו של העורר ברורה ואין בה כל גבוליות. שימושו של העורר בסמים כאמור, במובחן מן הנאשם הנוסף, מוסיף אף הוא פן נוסף למסוכנותו (והשווה לעניין טענת ההפליה: בש"פ 2895/06 אזערי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 1.5.06).

לסיכום, נוכח מסוכנותו של העורר כפי שהיא עולה מעבירות הרכוש המיוחסות לו ומעברו הפלילי העשיר, ובהעדר חלופת מעצר ראויה, צדק בית המשפט עת הורה על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו.

הערר נדחה, כאמור.

ניתנה היום ג' בתמוז, תשס"ז (19 ביוני 2007) במעמד העורר וב"כ עו"ד רייזמן, וב"כ המשיבה עו"ד בורשטיין.

                                                                                __________________

ג. כנפי-שטייניץ, שופטת

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: